שלושה שוטרים יצאו במהירות ורצו לכיוון הרכב שבו הסתתרנו. פתחתי את החלון.
"איפה?" שאל אחד השוטרים.
הצבעתי לכיוון הבניין הנטוש. השוטרים רצו לכיוון הבניין והשוטר ההוא שלף לאט לאט אקדח מחגורתו. כולנו הבנו שהשוטרים מתכוונים לסגור על המהמרים הכפייתיים. הם חיכו 2-3 דקות ומיד נכנסו. שם כבר לא ידעתי מה קרה. הייתי מאוד רוצה לדעת. אבל שמעתי משם קולות:
"עצרו!" צעק אחד מהם בתקיפות.
לאחר מספר דקות השוטרים הוציאו את שחקני הפוקר, שהיו 7 אנשים. הם שמו על כולם אזיקים ובדקו האם הם מחזיקים בנשק. אחד משחקני הפוקר לא פחד מהשוטרים ושלף על אחד מהם אקדח עוד לפני שהם שמו עליו אזיקים. אף אחד מאיתנו לא זז, לא יונתן, לא עידן ולא אני. כולנו היינו פעורי פה למחזה המחריד כנגד עינינו. לא פחדתי מהתוקף אבל פחדתי שתכף כולנו נהיה עדים למחזה מחריד עוד יותר. כל זה קרה תוך שבריר שנייה. אחד מהשוטרים לצידו פשוט נתן לו אגרוף. שחקן הפוקר זרק את האקדח ונפל. ברגע זה הבנתי שאנחנו אמורים לצאת. יצאנו מהרכב המשטרתי. אני, יונתן ועידן בדקנו גם אנחנו אם לאחד המהמרים יש נשק כלשהו. כשסיימנו השוטרים נתנו לי דף ועט. לא הבנתי מה אני אמור לעשות עם זה.
"תכתוב את השמות" אמר לי אחד מהשוטרים בשקט.
שחקני הפוקר האזוקים עמדו בשורה. השוטר שאותו כיוונתי קודם התחיל לשאול כל אחד מהם לשמו. היו כאלה שסירבו אבל השוטר הצליח לשכנע אותם.
רשמתי כל שם ושם ונתתי לשוטרים.
"מה שמו של החשוד ברצח?" שאל אותי שוטר אחר.
"אדם רוזינסקי" אמרתי.
"מי זה?" שאל.
"השני מימין" אמרתי.
השוטר רשם משהו בפנקס.
"מתי אתם מתחילים לעבוד מחר?" שאל.
"שתיים בצהריים" עניתי. (מאחר שעבדנו בלילה נתנו לנו צ'ופר)
"אין בעיה, החשוד יהיה אצלכם ב-15:30" אמר.
"אוקיי" סיכמתי.
"תודה שעזרתם לנו" אמר השוטר ולחץ את ידינו.
"תודה לכם" אמר עידן.
השוטרים והחשודים עלו על הניידת ונסעו.
נסענו חזרה ליחידה, עליתי על רכבי והסעתי את יונתן.
הגעתי הביתה. הרגשתי עייף ותשוש מכל המשימה. אנג'ל ישנה על מיטתה המיוחדת.
התקלחתי והחלפתי בגדים. השעה הייתה 3:30. נכנסתי למיטתי ונרדמתי תוך חצי דקה.
אני אוהב מאוד את העבודה הזאת ומחכה בקוצר רוח למשימות הבאות.
מקווה שאהבתם:)
המשך - מחר בבוקר/אחר הצהריים:)
חג שמח וערב טוב:)
שלושה שוטרים יצאו במהירות ורצו לכיוון הרכב שבו הסתתרנו. פתחתי את החלון.
"איפה?" שאל אחד השוטרים.
הצבעתי לכיוון הבניין הנטוש. השוטרים רצו לכיוון הבניין והשוטר ההוא שלף לאט לאט אקדח מחגורתו. כולנו הבנו שהשוטרים מתכוונים לסגור על המהמרים הכפייתיים. הם חיכו 2-3 דקות ומיד נכנסו. שם כבר לא ידעתי מה קרה. הייתי מאוד רוצה לדעת. אבל שמעתי משם קולות:
"עצרו!" צעק אחד מהם בתקיפות.
לאחר מספר דקות השוטרים הוציאו את שחקני הפוקר, שהיו 7 אנשים. הם שמו על כולם אזיקים ובדקו האם הם מחזיקים בנשק. אחד משחקני הפוקר לא פחד מהשוטרים ושלף על אחד מהם אקדח עוד לפני שהם שמו עליו אזיקים. אף אחד מאיתנו לא זז, לא יונתן, לא עידן ולא אני. כולנו היינו פעורי פה למחזה המחריד כנגד עינינו. לא פחדתי מהתוקף אבל פחדתי שתכף כולנו נהיה עדים למחזה מחריד עוד יותר. כל זה קרה תוך שבריר שנייה. אחד מהשוטרים לצידו פשוט נתן לו אגרוף. שחקן הפוקר זרק את האקדח ונפל. ברגע זה הבנתי שאנחנו אמורים לצאת. יצאנו מהרכב המשטרתי. אני, יונתן ועידן בדקנו גם אנחנו אם לאחד המהמרים יש נשק כלשהו. כשסיימנו השוטרים נתנו לי דף ועט. לא הבנתי מה אני אמור לעשות עם זה.
"תכתוב את השמות" אמר לי אחד מהשוטרים בשקט.
שחקני הפוקר האזוקים עמדו בשורה. השוטר שאותו כיוונתי קודם התחיל לשאול כל אחד מהם לשמו. היו כאלה שסירבו אבל השוטר הצליח לשכנע אותם.
רשמתי כל שם ושם ונתתי לשוטרים.
"מה שמו של החשוד ברצח?" שאל אותי שוטר אחר.
"אדם רוזינסקי" אמרתי.
"מי זה?" שאל.
"השני מימין" אמרתי.
השוטר רשם משהו בפנקס.
"מתי אתם מתחילים לעבוד מחר?" שאל.
"שתיים בצהריים" עניתי. (מאחר שעבדנו בלילה נתנו לנו צ'ופר)
"אין בעיה, החשוד יהיה אצלכם ב-15:30" אמר.
"אוקיי" סיכמתי.
"תודה שעזרתם לנו" אמר השוטר ולחץ את ידינו.
"תודה לכם" אמר עידן.
השוטרים והחשודים עלו על הניידת ונסעו.
נסענו חזרה ליחידה, עליתי על רכבי והסעתי את יונתן.
הגעתי הביתה. הרגשתי עייף ותשוש מכל המשימה. אנג'ל ישנה על מיטתה המיוחדת.
התקלחתי והחלפתי בגדים. השעה הייתה 3:30. נכנסתי למיטתי ונרדמתי תוך חצי דקה.
אני אוהב מאוד את העבודה הזאת ומחכה בקוצר רוח למשימות הבאות.
מקווה שאהבתם:)
המשך - מחר בבוקר/אחר הצהריים:)
חג שמח וערב טוב:)