עידן הגיע דקות ספורות אחרינו.
כולנו נכנסנו לרכב המשטרתי בחנייה.
עידן ישב במושב הנהג, יונתן לצידו ואני מאחור. התחלנו לנסוע.
אחרי כמה דקות של דממה התחלתי לפתח שיחה.
"לאן נוסעים?" שאלתי.
עידן העביר לי מפה של ראש העין כשהיעד מסומן בעיגול.
"מה יש לנו לחפש ברחוב ההסתדרות 42 בראש העין בלילה?" שאלתי.
"זה הרחוב שהאדם רוזינסקי הזה עובד בו. הוא עובד עד 3:00 בלילה" הסביר יונתן.
"ומה אנחנו צריכים למצוא שם?" שאלתי שוב. אני חושב שטיפה נמאסתי להם.
"צריכים לאתר אותו, לנסוע אחריו לבית שלו ואז לקרוא למשטרה שיבואו ללכוד אותו" הסבירו שניהם.
"ומה? לא יכולים לאתר אותו לבד? יש להם את כל הפרטים! הם חושבים שמשעמם לנו? אני מת לחזור למיטה שלי" אמרתי. הרגשתי נודניק.
"אנחנו יודעים בדיוק את מה שאתה יודע, לא יותר" אמר עידן.
הרגשתי עצבני, מאוכזב ובעיקר עייף. הייתי בטוח שהפעם יתנו לנו משימה מעניינת. אבל טעיתי ובגדול, המשימה הייתה מעניינת ומרתקת.
החלטתי לשתוק. הסתכלתי בחלון, אבל אין משהו מעניין להביט בו, הכל חשוך.
הצצתי בשעון. השעה הייתה 00:28 בלילה. הרגשתי משועמם והתחלתי להריץ מחשבות בראש.
חשבתי על האחיינים שלי, על אנג'ל, על העבודה ועל מה לא.
כעבור 20 דקות של שעמום הגענו לרחוב ההוא. היינו צריכים לעקוב אחרי האיש, ולכן אחד מאיתנו היה צריך לצאת ולחזור לאחר חצי שעה, כדי שאף אחד לא יחשוד. החלטנו שאני יוצא מהרכב ועידן ויונתן יהיו אחראים על המצלמה ושאר הדברים.
החלטתי לנשום קצת אויר ולקנות לי משהו לאכול כדי שיהיו לי כוחות להמשך המעקב. יצאתי מהרכב ויצאתי לכיוון פיצוציה סמוכה. קניתי לי שני בורקסים ובקבוק קולה. ישבתי על ספסל ליד הפיצוציה, אכלתי את הבורקסים, שתיתי קצת מהקולה אבל את שאר הקולה השארתי והכנסתי לתיק. אולי עוד אשתמש בזה. העפתי מבט חטוף בשעוני. השעה - 1:08 בלילה. החלטתי שעוד 10 דקות אחזור לרכב. חיכיתי. כשסוף סוף עברו 10 דקות הייתי בטוח שעברה שנה. לקחתי את התיק ונכנסתי לרכב במהירות.
"יש חדש?" שאלתי.
"לא כל כך" אמרו שניהם.
הייתי בטוח שיעברו כמעט שעתיים של שעמום נצחי.
אבל טעיתי לגמרי.
המשך - מחר בבוקר:)
הפרק של מחר - מותח ומעניין מתמיד!
מקווה שאהבתם:) אשמח אם תגיבו:)
חג שמח, שבת שלום ויום טוב:)
עידן הגיע דקות ספורות אחרינו.
כולנו נכנסנו לרכב המשטרתי בחנייה.
עידן ישב במושב הנהג, יונתן לצידו ואני מאחור. התחלנו לנסוע.
אחרי כמה דקות של דממה התחלתי לפתח שיחה.
"לאן נוסעים?" שאלתי.
עידן העביר לי מפה של ראש העין כשהיעד מסומן בעיגול.
"מה יש לנו לחפש ברחוב ההסתדרות 42 בראש העין בלילה?" שאלתי.
"זה הרחוב שהאדם רוזינסקי הזה עובד בו. הוא עובד עד 3:00 בלילה" הסביר יונתן.
"ומה אנחנו צריכים למצוא שם?" שאלתי שוב. אני חושב שטיפה נמאסתי להם.
"צריכים לאתר אותו, לנסוע אחריו לבית שלו ואז לקרוא למשטרה שיבואו ללכוד אותו" הסבירו שניהם.
"ומה? לא יכולים לאתר אותו לבד? יש להם את כל הפרטים! הם חושבים שמשעמם לנו? אני מת לחזור למיטה שלי" אמרתי. הרגשתי נודניק.
"אנחנו יודעים בדיוק את מה שאתה יודע, לא יותר" אמר עידן.
הרגשתי עצבני, מאוכזב ובעיקר עייף. הייתי בטוח שהפעם יתנו לנו משימה מעניינת. אבל טעיתי ובגדול, המשימה הייתה מעניינת ומרתקת.
החלטתי לשתוק. הסתכלתי בחלון, אבל אין משהו מעניין להביט בו, הכל חשוך.
הצצתי בשעון. השעה הייתה 00:28 בלילה. הרגשתי משועמם והתחלתי להריץ מחשבות בראש.
חשבתי על האחיינים שלי, על אנג'ל, על העבודה ועל מה לא.
כעבור 20 דקות של שעמום הגענו לרחוב ההוא. היינו צריכים לעקוב אחרי האיש, ולכן אחד מאיתנו היה צריך לצאת ולחזור לאחר חצי שעה, כדי שאף אחד לא יחשוד. החלטנו שאני יוצא מהרכב ועידן ויונתן יהיו אחראים על המצלמה ושאר הדברים.
החלטתי לנשום קצת אויר ולקנות לי משהו לאכול כדי שיהיו לי כוחות להמשך המעקב. יצאתי מהרכב ויצאתי לכיוון פיצוציה סמוכה. קניתי לי שני בורקסים ובקבוק קולה. ישבתי על ספסל ליד הפיצוציה, אכלתי את הבורקסים, שתיתי קצת מהקולה אבל את שאר הקולה השארתי והכנסתי לתיק. אולי עוד אשתמש בזה. העפתי מבט חטוף בשעוני. השעה - 1:08 בלילה. החלטתי שעוד 10 דקות אחזור לרכב. חיכיתי. כשסוף סוף עברו 10 דקות הייתי בטוח שעברה שנה. לקחתי את התיק ונכנסתי לרכב במהירות.
"יש חדש?" שאלתי.
"לא כל כך" אמרו שניהם.
הייתי בטוח שיעברו כמעט שעתיים של שעמום נצחי.
אבל טעיתי לגמרי.
המשך - מחר בבוקר:)
הפרק של מחר - מותח ומעניין מתמיד!
מקווה שאהבתם:) אשמח אם תגיבו:)
חג שמח, שבת שלום ויום טוב:)