אני ומיכל ניסינו לחשוב בהיגיון ובמהירות.
"ארבע מאחד, ארבע מאחד, האם שומע? מה לעשות?" אמר עידן.
"שתיים מאחד, שתיים מאחד. תיכנסו לשם בלי נשק בינתיים" אמרה מיכל לעידן.
"השתגעת?" התפרצתי, "ואם הוא יכוון עליהם את האקדח?"
"תירגע, יש איתם כמה שוטרים. עידן ויונתן ייכנסו בינתיים וידברו עם הבן אדם ואז השוטרים יתפרצו לשם" הרגיעה אותי מיכל.
המתנתי בעצבנות אך בסבלנות לדיווחים מהשטח.
חלפה רבע שעה ואין דיווחים. ככה זה בעבודה הזאת, צריכים להיות סבלניים.
קמתי והרתחתי מים בשביל קפה.
אנג'ל הכלבה המסכנה... בטח משתעממת עכשיו בבית.
אחרי 40 דקות של שעמום מיכל החליטה להתקשר לנייד של עידן. הוא לא ענה. המשכנו להמתין בעצבנות...
כעבור 10 דקות עידן חזר אלינו מהנייד.
"איפה אתם?" שאלתי, "כמה זמן לקח לכם?"
"אל תשאלו" אמר עידן, "אני ויונתן נכנסנו לשם בלי הנשק. דיברנו איתו קצת אבל לא ידענו איך לסמן לשוטרים להיכנס ולהתנפל עליו"
"אז איך בכל זאת הצלחתם?" שאלתי בסקרנות.
"בסוף איכשהו יונתן הצליח להעביר סימן לשוטרים שיכנסו" אמר עידן. הוא נשמע ממש עייף.
"ואיך הכל נגמר?" שאלתי.
"בסוף הם ירו דרך חלון אחר, נכנסו, אזקו אותו ויונתן שחרר את האישה. כרגע האישה בדרך לבית החולים באמבולנס והחשוד בהסעה לבית מעצר. אני ויונתן עולים עכשיו על הרכב" אמר עידן.
"טוב מאוד, אני שמח. אתם כבר בדרך?" שאלתי.
"כן, תכף נגיע" אמר עידן.
"אוקיי. ביי" אמרתי וניתקתי.
כעבור מספר דקות יונתן ועידן הגיעו. הם נראו קצת צולעים ובעיקר עייפים. מיד כאשר הם הגיעו הם שלחו מייל למשטרה ושלחו פרטים (מסתבר שביחידה הזאת לפני או אחרי כל צעד שעושים צריך ליידע את המשטרה..):
"בקשר למקרה בראשון לציון בתאריך ה-28.9.2012:
תיאור המקרה: אדם חמוש מתל אביב חטף אישה מהאיזור ותכנן לרצוח אותה. במזל האירוע נחסך ממנה. חוקרים סמויים של יחידת החקירות "יהלום" איחדו כוחות יחד עם משטרת ישראל (מרחב ראשל"צ). נכון לשעה זו החשוד מובא לבית מעצר והאישה בבית החולים.
שמות:
טליה פפר
ישי מרציאנו
חוקרים (יחידת יהלום)
יונתן גבאי
עידן הראל
משטרת ישראל
נהוראי בן דב
ערן כהן
עומר בן טוב
תודה ויום טוב."
"בסדר. סיימתם את עבודתכם להיום. אתם יכולים ללכת הביתה. מחר ב-8:00 בבוקר אני צריך את כולכם כאן." אמר אורן.
כרגיל, הסעתי את יונתן לביתו, נפרדתי ממנו לשלום, נסעתי לביתי, אכלתי, הוצאתי את אנג'ל (הכלבה שלי) והבטחתי לה שמחר אשאיר לה קצת צעצועים לשחק בהם עד שאחזור.
נ.ב: כל השמות שכתובים בסיפור הם דמיוניים ואני לא מתכוונת לאף אחד!
המשך - היום בערב/מחר בבוקר:)
מקווה שאהבתם:)
אשמח אם תגיבו:)
יום טוב וחג שמח:)
אני ומיכל ניסינו לחשוב בהיגיון ובמהירות.
"ארבע מאחד, ארבע מאחד, האם שומע? מה לעשות?" אמר עידן.
"שתיים מאחד, שתיים מאחד. תיכנסו לשם בלי נשק בינתיים" אמרה מיכל לעידן.
"השתגעת?" התפרצתי, "ואם הוא יכוון עליהם את האקדח?"
"תירגע, יש איתם כמה שוטרים. עידן ויונתן ייכנסו בינתיים וידברו עם הבן אדם ואז השוטרים יתפרצו לשם" הרגיעה אותי מיכל.
המתנתי בעצבנות אך בסבלנות לדיווחים מהשטח.
חלפה רבע שעה ואין דיווחים. ככה זה בעבודה הזאת, צריכים להיות סבלניים.
קמתי והרתחתי מים בשביל קפה.
אנג'ל הכלבה המסכנה... בטח משתעממת עכשיו בבית.
אחרי 40 דקות של שעמום מיכל החליטה להתקשר לנייד של עידן. הוא לא ענה. המשכנו להמתין בעצבנות...
כעבור 10 דקות עידן חזר אלינו מהנייד.
"איפה אתם?" שאלתי, "כמה זמן לקח לכם?"
"אל תשאלו" אמר עידן, "אני ויונתן נכנסנו לשם בלי הנשק. דיברנו איתו קצת אבל לא ידענו איך לסמן לשוטרים להיכנס ולהתנפל עליו"
"אז איך בכל זאת הצלחתם?" שאלתי בסקרנות.
"בסוף איכשהו יונתן הצליח להעביר סימן לשוטרים שיכנסו" אמר עידן. הוא נשמע ממש עייף.
"ואיך הכל נגמר?" שאלתי.
"בסוף הם ירו דרך חלון אחר, נכנסו, אזקו אותו ויונתן שחרר את האישה. כרגע האישה בדרך לבית החולים באמבולנס והחשוד בהסעה לבית מעצר. אני ויונתן עולים עכשיו על הרכב" אמר עידן.
"טוב מאוד, אני שמח. אתם כבר בדרך?" שאלתי.
"כן, תכף נגיע" אמר עידן.
"אוקיי. ביי" אמרתי וניתקתי.
כעבור מספר דקות יונתן ועידן הגיעו. הם נראו קצת צולעים ובעיקר עייפים. מיד כאשר הם הגיעו הם שלחו מייל למשטרה ושלחו פרטים (מסתבר שביחידה הזאת לפני או אחרי כל צעד שעושים צריך ליידע את המשטרה..):
"בקשר למקרה בראשון לציון בתאריך ה-28.9.2012:
תיאור המקרה: אדם חמוש מתל אביב חטף אישה מהאיזור ותכנן לרצוח אותה. במזל האירוע נחסך ממנה. חוקרים סמויים של יחידת החקירות "יהלום" איחדו כוחות יחד עם משטרת ישראל (מרחב ראשל"צ). נכון לשעה זו החשוד מובא לבית מעצר והאישה בבית החולים.
שמות:
טליה פפר
ישי מרציאנו
חוקרים (יחידת יהלום)
יונתן גבאי
עידן הראל
משטרת ישראל
נהוראי בן דב
ערן כהן
עומר בן טוב
תודה ויום טוב."
"בסדר. סיימתם את עבודתכם להיום. אתם יכולים ללכת הביתה. מחר ב-8:00 בבוקר אני צריך את כולכם כאן." אמר אורן.
כרגיל, הסעתי את יונתן לביתו, נפרדתי ממנו לשלום, נסעתי לביתי, אכלתי, הוצאתי את אנג'ל (הכלבה שלי) והבטחתי לה שמחר אשאיר לה קצת צעצועים לשחק בהם עד שאחזור.
נ.ב: כל השמות שכתובים בסיפור הם דמיוניים ואני לא מתכוונת לאף אחד!
המשך - היום בערב/מחר בבוקר:)
מקווה שאהבתם:)
אשמח אם תגיבו:)
יום טוב וחג שמח:)