היי לכולם. לאחרונה החלטתי להתחיל לכתוב גם סיפור, חוץ מהסיפורים המטורפים שאני מעלה לבלוג. מהיום אני אכתוב גם את הסיפור הזה (במידה ויאהבו אותו...) וגם את הסיפורים המטורפים:)
והנה הסיפור הראשון, מקווה שתאהבו:
קודם כל אני רוצה להציג את עצמי: שמי אייל ואני בן 24. בצבא שירתתי ביחידת השב"כ ולאחר שהשתחררתי הלכתי לטייל וללמוד בארצות הברית. כשחזרתי לישראל ידעתי שאני רוצה לעבוד ביחידת חקירות. תמיד נמשכתי לחקירות של פשעים. בגיל 14 אני וחבריי הקמנו קבוצה ויחד עם השוטרים תפסנו פושע שהסתתר באיזור המגורים שלנו. מיד אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה בוגר יותר. וכך החלטתי לעשות. מיד כשחזרתי לארץ הלכתי לנסות לעבוד ביחידת חקירות. את פני קיבל מפקד היחידה אורן בן-דור, שהיה נחמד אלי מאוד ומיד התנדב להציג לי את האנשים והחדרים.
"תכיר את מיכל רוזן. מיכל, זה אייל, הוא חדש אצלנו ביחידה" הציג אורן את מיכל.
"נעים מאוד" אמרתי לה.
"נעים מאוד" השיבה בטון רציני.
אני ואורן המשכנו ללכת עד שהגענו לחדר קטן עם שולחן גדול ושני כיסאות שמונחים אחד מול השני.
"זה חדר החקירות" אמר לי אורן, "כאן נמצאים בדרך כלל החוקרים של היחידה, ואתה עומד להיות ביניהם"
כשהמשכנו ללכת במסדרון הציג לי אורן שני גברים - האחד גבוה ושרירי והשני קצת יותר נמוך אבל שרירי לא פחות.
"אלה עידן הראל" הצביע על האיש הגבוה, "ויונתן גבאי" הצביע על האיש הנמוך יותר.
"שמי אייל לוי" הצגתי את עצמי בפניהם. הם נראו לי מאוד נחמדים.
לאחר מכן, כשכבר הכרתי את כל הצוות, לקח אותי אורן המפקד לשיחה בארבע עיניים במין משרד סגור.
"תקשיב, אייל, מהיום אתה מתחיל לעבוד פה בתור חוקר. אתה תחקור את החשודים העיקריים ותאסוף פרטים על כל חשוד" הסביר לי אורן בטון רציני, "לעבוד פה זה אומר לעמוד בדרישות גבוהות מאוד. אני בטוח שתצליח בעבודה הזו. היום אתה עומד לחקור שני חשודים עיקריים בפרשת רצח שהתרחשה לפני מספר ימים בנתניה. עד שהם יגיעו תצטרך לאסוף פרטים עליהם."
מיד התחלתי את יום העבודה הראשון שלי ביחידה.
המשך מחר:)
מקווה שאהבתם:)
חג שמח:)
נ"ב:
אני עדיין לא סגורה על השם של הסיפור, אז אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות את השם שהכי מתאים לפי דעתכם. תודה מראש:)
היי לכולם. לאחרונה החלטתי להתחיל לכתוב גם סיפור, חוץ מהסיפורים המטורפים שאני מעלה לבלוג. מהיום אני אכתוב גם את הסיפור הזה (במידה ויאהבו אותו...) וגם את הסיפורים המטורפים:)
והנה הסיפור הראשון, מקווה שתאהבו:
קודם כל אני רוצה להציג את עצמי: שמי אייל ואני בן 24. בצבא שירתתי ביחידת השב"כ ולאחר שהשתחררתי הלכתי לטייל וללמוד בארצות הברית. כשחזרתי לישראל ידעתי שאני רוצה לעבוד ביחידת חקירות. תמיד נמשכתי לחקירות של פשעים. בגיל 14 אני וחבריי הקמנו קבוצה ויחד עם השוטרים תפסנו פושע שהסתתר באיזור המגורים שלנו. מיד אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה בוגר יותר. וכך החלטתי לעשות. מיד כשחזרתי לארץ הלכתי לנסות לעבוד ביחידת חקירות. את פני קיבל מפקד היחידה אורן בן-דור, שהיה נחמד אלי מאוד ומיד התנדב להציג לי את האנשים והחדרים.
"תכיר את מיכל רוזן. מיכל, זה אייל, הוא חדש אצלנו ביחידה" הציג אורן את מיכל.
"נעים מאוד" אמרתי לה.
"נעים מאוד" השיבה בטון רציני.
אני ואורן המשכנו ללכת עד שהגענו לחדר קטן עם שולחן גדול ושני כיסאות שמונחים אחד מול השני.
"זה חדר החקירות" אמר לי אורן, "כאן נמצאים בדרך כלל החוקרים של היחידה, ואתה עומד להיות ביניהם"
כשהמשכנו ללכת במסדרון הציג לי אורן שני גברים - האחד גבוה ושרירי והשני קצת יותר נמוך אבל שרירי לא פחות.
"אלה עידן הראל" הצביע על האיש הגבוה, "ויונתן גבאי" הצביע על האיש הנמוך יותר.
"שמי אייל לוי" הצגתי את עצמי בפניהם. הם נראו לי מאוד נחמדים.
לאחר מכן, כשכבר הכרתי את כל הצוות, לקח אותי אורן המפקד לשיחה בארבע עיניים במין משרד סגור.
"תקשיב, אייל, מהיום אתה מתחיל לעבוד פה בתור חוקר. אתה תחקור את החשודים העיקריים ותאסוף פרטים על כל חשוד" הסביר לי אורן בטון רציני, "לעבוד פה זה אומר לעמוד בדרישות גבוהות מאוד. אני בטוח שתצליח בעבודה הזו. היום אתה עומד לחקור שני חשודים עיקריים בפרשת רצח שהתרחשה לפני מספר ימים בנתניה. עד שהם יגיעו תצטרך לאסוף פרטים עליהם."
מיד התחלתי את יום העבודה הראשון שלי ביחידה.
המשך מחר:)
מקווה שאהבתם:)
חג שמח:)
נ"ב:
אני עדיין לא סגורה על השם של הסיפור, אז אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות את השם שהכי מתאים לפי דעתכם. תודה מראש:)