ההסבר על הדמויות מופיע למטה בצד ימין מתחת ל"חוקים של הבלוג"
יותם ישב על הכיסא ואני ומיכל ישבנו מולו והתחלנו בחקירה.
"מה הקשר שלך לגברת מריים קפלן?" שאלה מיכל את יותם.
חיכינו שהוא יפתח את הפה. כעבור 5 דקות הוא התחיל לדבר.
"אין לי שום קשר אלייה. למה בכלל עצרתם אותי?! אין לי שום עבר פלילי!" תקף יותם.
"מה עשית ביום שני ה-15.9.2012 בשעה 10:30 בבוקר?" שאלתי.
"ישנתי. אני עובד בפיצריה עד 3:00 לפנות בוקר ואני חייב להשלים שעות שינה" אמר יותם בשקט.
"בטוח?" שאלה מיכל.
"במיליון אחוז! למה שאני ארצח אותה? אין לי קשר אלייה!!" צרח יותם.
"טוב" אמרתי וקמתי. גם מיכל קמה ולקחה את הקלסר שהכנסנו לחדר.
"בוא איתנו" אמרתי בתקיפות.
"לאן?" שאל.
"פשוט בוא" אמרתי ויצאנו.
נכנסנו לחדר מכונות. היו שם כל מיני מכונות משוכללות ומגוונות.
לקחנו את יותם למכונה שלוקחת טביעות אצבעות. מיכל החזיקה אותו כדי שלא יברח ואני הורדתי לו את האזיקים על הידיים.
אמרנו לו להניח כל אחת מהאצבעות שלו על נייר מיוחד שהוציאה המכונה. הוא הקשיב לנו והטביע כל אחת מאצבעותיו.
הזמנו לו מונית, הורדנו לו את האזיקים ושלחנו אותו לביתו.
נשארו לנו עוד שני חשודים לחקור. החלטנו שאני אחקור את נמרוד ומיכל תחקור את יאיר. הכנסתי את נמרוד לחדר קצת בכוח, כי הוא התנגד מאוד לזה. החלטתי לתת לו צ'אנס ולא לשים עליו אזיקים, כי הוא לא נראה טיפוס תוקף. מסתבר שטעיתי. ישבתי מולו והתחלתי לחקור אותו. שאלתי אותו כל מיני שאלות, כמו, מה הוא עשה בבוקר יום שני, האם הוא מכיר את הקורבן והאם הוא מכיר את האיזור שבו התבצע הרצח. חיכיתי בסבלנות שהוא ידבר. הוא הסתכל עליי במבט רצחני ומפחיד, אבל לא נבהלתי. מסתבר שהייתי צריך לשים עליו אזיקים. לאחר כמה דקות של המתנה הוא קם מהכסא, ובלי שהספקתי לשים לב למה שקורה הוא תפס אותי מאחור והתחיל לחנוק אותי בכוח. הרגשתי שאני לא יכול לנשום. זעקתי לעזרה. למזלי, יונתן שראה במצלמות הנסתרות שהוצבו בחדר החקירות את מה שקורה, רץ מהר לחדר החקירות עם האזיקים שלו ושחרר אותו ממני. עזרתי ליונתן לאזוק את נמרוד בידיו וברגליו. רציתי לתת לנמרוד אגרוף אבל החלטתי שלא לעשות זאת. יונתן קרא לי החוצה.
"אתה נורמאלי?" שאל יונתן, "למה לא שמת עליו אזיקים מהתחלה?"
"הוא נראה לי טיפוס רגוע" השבתי.
"בדרך כלל האנשים שנראים הכי רגועים בעולם הם הכי תוקפניים" אמר יונתן והמשיך, "יכולת להתעלף".
"אני יודע" אמרתי בקול מושפל, "תודה, יונתן"
"אוקיי. תמשיך לחקור אותו אבל תזכור את מה שאמרתי לך. אני במשרד שלי ושל עידן אם צריך אותי" אמר יונתן.
יונתן פנה לעיסוקיו ואני חזרתי לחדר החקירות. הרגשתי מושפל ובעיקר מתוסכל. איך חשבתי שאדם שמוכר למשטרה יכול להיות טיפוס רגוע? חזרתי לחדר וישבתי לפניו.
מקווה שאהבתם:)
המשך - אחר הצהריים:)
חג שמח:)
');){kind=link}