אופטימיות עיוורת, עקבית וחסרת בסיס היא אחת התכונות המוערכות באדם, אבל מבחינה ביולוגית מדובר בלא יותר מבאג במערכת. הנטייה שלנו היא לחשוב שהמצב טוב יותר ממה שהוא באמת, ושאירועים או אלמנטים שליליים לא ישפיעו עלינו ספציפית, אלא רק על הסובבים אותנו. במילים פשוטות, כמה פעמים שכנעתם את עצמכם שלכם זה לא יקרה או שבשנה הבאה דברים יתנהלו חלק יותר?
ההיגיון אומר שאנשים יתאימו את הציפיות שלהם בהתאם למצב, אם הם נתקלים בסיטואציה בעייתית בעלת תוצאות לא רצויות אבל בני-אדם לא נוהגים כך. לפי מחקר חדש, המוח שלנו עושה את התיקונים הנדרשים כדי לזרות קצת אבקת סוכר ופצפוצים מעל החוויות שלנו ותמיד שומר על פרספקטיבה חיובית.
החוקרים הבריטיים והגרמנים נעזרו במכשיר דימות תהודה מגנטית (MRI) כדי לחקור את הגורמים הפיזיולוגיים לאופטימיות. הם הציגו בפני הנבדקים 80 אירועים רגילים מצערים, בהם גילוי מחלת אלצהיימר, פיטורים ובגידה. ואז הם התבקשו לדרג עד כמה סביר שאירועים אלו יקרו להם לדעתם.
לאחר מכן נאמר לנבדקים מה הסבירות האמיתית להתרחשות כל אחד מהאירועים ואז הם שוב התבקשו לדרג את הסבירות שהאירועים האלה יקרו להם. במהלך כל התהליך נמדדה פעילות מוחם והממצאים כצפוי הראו שאנחנו אופטימיים מטבענו וחושבים באופטימליות כשאנחנו אופטימיים.
;){kind=link}