עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אוהבים לקרוא סיפורים מעניינים ומטורפים? הגעתם בדיוק למקום הנכון!
כאן תמצאו את כל הסיפורים החמים, המעניינים והמטורפים שיש!
בכל שבוע תמצאו בבלוג המון סיפורים מוזרים, מצחיקים, מטורפים ובעיקר מעניינים:)
בנוסף, אני כותבת בבלוג סיפור, סיפור מותח ומרתק על יחידת חקירות של משטרת ישראל.
נ.ב.: כל השמות שאני מחברת בסיפור הם דמיוניים ואני לא מתכוונת לפגוע באף אחד!
(הסבר על הדמויות נמצא למטה מצד ימין, מתחת ל"חוקים של הבלוג".)
מקווה שתהנו בבלוג שלי:)
דרך אגב, אתם מוזמנים להיכנס לבלוג מגניב בטירוף של חברה טובה שלי העוסק בסיפור פנטזייה מותח:)
הכתובת:
bloggergirl.bloger.co.il/
חברים
Wendy
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
על הדמויות בסיפור:
תומר סולומון - חוקר מצטיין בשב"כ. לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין הלך ללמוד ולהסתובב בעולם במשך 3 שנים. חזר לעבוד במשטרת ישראל בתור חוקר ביחידה. בן 27.

מיכל אפלברג - רכזת היחידה. חוקרת רצינית ומנוסה, בעלת ותק ארוך טווח בתחום. סגניתו של מפקד היחידה יואל שרון. אוספת נתונים על מקרי רצח ופשע מיוחדים וקשים במיוחד, שהיחידה צריכה לפתור. בת 32.

יואל שרון - מפקד היחידה. עבד שנים רבות במודיעין ובשב"כ. הקים את יחידת החקירות. בן 40.

עידן הראל - חוקר סמוי שעובד יחד עם יונתן. צורף ליחידה לאחר שעזר לתפוס חבורת מחבלים שתכננה פיגועים בארץ. בן 24.

יונתן אוחיון - החוקר הסמוי הצעיר ביותר ביחידה שעובד יחד עם עידן. צורף ליחידה לאחר שסיים בהצטיינות קורס חוקרים. במקום לשרת בצה"ל עובד ביחידת החקירות לאחר שעזר לתפוס חבורת סוחרי סמים בתקופת התיכון. בן 19.

מורן אוסטרובסקי - מצטרפת ליחידה באחד הפרקים. מתלמדת ביחידה והחלה ללמוד בקורס חוקרות. שאפתנית מאוד. בת 22.

עמוס אזולאי - מדובב של המשטרה. מופיע בכמה וכמה פרקים. עוזר ליחידה מפעם לפעם בהוצאת מידע מהחשודים. בן 38.

נדב רומנו - אחראי על מערך הלוגיסטיקה ולארגון ביחידה - דואג להסעות לבתי המעצר, לצווים, לארגון ולמחשבים. בן 29.
קצת עליי:
היי, אני שמחה שהגעתם לבלוג שלי ^^
אני בת 18, מלש"בית לפני גיוס.

אוהבת לכתוב סיפורים על משטרה ושוטרים, זה תחום שמאוד מאוד מעניין אותי.

אני יודעת ואוהבת לעזור לאנשים בבעיות, ואפשר להגיד שיש לי ניסיון, אז אם בא לכם להתייעץ בתגובות, לשאול, לדבר... אתם מוזמנים.

ו....זהו,
היה נעים להכיר.
תבואו לבקר :)
ממשיכה את "החוקר"!
06/05/2015 18:57
מותק:)
היי חברים!
מזמן לא הייתי כאן...
אני מקווה שחלקכם זוכרים אותי ׁ(:
אז החלטתי (אחרי הרבה זמן) לחזור לפעילות ולהמשיך עם "החוקר"!


















מקווה שתיהנו!
הפרק יצא ביום חמישי. מחר.
מקווה שתאהבו ^^
חג שמחחחח :)
0 תגובות
סיפור חדש בקרוב
29/08/2013 20:39
מותק:)
סיפור חדש בקרוב
היי.. זוכרים אותי?
אני יודעת שפרשתי להרבה זמן.. אבל..
יש חדשות טובות!
בקרוב מתחיל סיפור חדש!!
עכשיו אני חושבת על רעיון.. הסיפור יהיה גם בנושא משטרה, כמו "החוקר", אבל אחרת.
מבטיחה שיהיה מעניין ומסקרן!:)




מקווה שתקראו:)
המשך ערב טוב וסופ"ש מצויין:)
5 תגובות
החוקר (פרק 39) - 2 יריות
29/03/2013 13:04
מותק:)
סיפור חדש - החוקר
 "אז אתה השוטר שהיה כאן מקודם" אמר בחיוך, "ידעתי שתבוא פעם נוספת".

ניסיתי שוב לצרוח, אבל יצאו מפי הסתום בנייר דבק רק קולות לא ברורים. הוא יצא לרגע וחזר מיד עם מזרק גדול ובתוכו נוזל בצבע אדום.

"מצטער, אין לי ברירה. אני מקווה שזה ירגיע אותך" אמר.

ניסיתי לסמן לו שיוריד מפי את נייר הדבק, כדי שאוכל להגיד לו משהו, או להתחנן על חיי. הוא לא שם לב אליי. דיברתי בליבי לאלוהים שיעזור לי.

"אני מקווה מאוד שזה יעזו..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשלפתע נשמעו 2 יריות. נבהלתי. הבחנתי בדמות מתקרבת אל דייויד הפצוע ומזמינה אמבולנס. הדמות עזרה לי לקום מהרצפה והתירה את החבל מפי, מידי ומרגלי. זיהיתי אותה. זו הייתה קארין, הבחורה הצעירה המתלמדת בקורס חוקרים ביחידה. יצאנו לחצר הבית. קארין חיכתה לאמבולנס ואילו אני... ישבתי על הספסל והייתי עסוק בלעכל את מה שקרה. לא הבנתי איך זה קרה. הייתי יכול למות. אני צריך ללמוד לא ללכת לבתים של חשודים לבד. קארין התקרבה אליי.

"אתה בסדר?" שאלה בעדינות.

"כן" השבתי, "איך ידעת שאני פה?"

"דאגתי לך" אמרה בשקט.

היא התקרבה אליי. אני התקרבתי אליה. ואז באה הנשיקה.

 

 

 

האמבולנס הגיע. הפרמדיקים לקחו את דייויד באלונקה והכניסו אותו לאמבולנס.

"מה קורה איתו?" שאלה קארין את אחד הפרמדיקים.

"הוא במצב בינוני, כדור אחד פגע לו בבטן וכדור אחד החטיא. אני מאמין שהוא יוכל להשתקם" אמר והוסיף לשאול, "מי ירה בו?"

"אני" לקחה קארין אחריות על המעשה.

"למה? מה קרה?" שאל.

"הוא קשר אותי ואיים עלי במזרק" סיפרתי, "קארין ראתה במקרה את מה שקרה וירתה בו"

"אוקיי.. אני חייב לזוז, אני אהיה אתכם בקשר מבית החולים" אמר.

 

 

צעדנו לכיוון הרכב המשטרתי ביחד. קארין צעדה בראש מורכן ובמבט מודאג.

"מה קרה?" שאלתי.

"כי אני פצעתי אותו" אמרה, " יכולתי פשוט לעצור אותו"

"איך היית עוצרת אותו?" שאלתי, "גם אותך הוא היה קושר. את הצלת אותי"

"בטח יעיפו אותי עכשיו מהקורס" אמרה.

 

 

מקווה שאהבתם:)

המשך -  עד שבוע הבא:)

 חג שמח:)

16 תגובות
החוקר (פרק 39) - 2 יריות
28/03/2013 10:23
מותק:)
סיפור חדש - החוקר

"אז אתה השוטר שהיה כאן מקודם" אמר בחיוך, "ידעתי שתבוא פעם נוספת".

ניסיתי שוב לצרוח, אבל יצאו מפי הסתום בנייר דבק רק קולות לא ברורים. הוא יצא לרגע וחזר מיד עם מזרק גדול ובתוכו נוזל בצבע אדום.

"מצטער, אין לי ברירה. אני מקווה שזה ירגיע אותך" אמר.

ניסיתי לסמן לו שיוריד מפי את נייר הדבק, כדי שאוכל להגיד לו משהו, או להתחנן על חיי. הוא לא שם לב אליי. דיברתי בליבי לאלוהים שיעזור לי.

"אני מקווה מאוד שזה יעזו..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשלפתע נשמעו 2 יריות. נבהלתי. הבחנתי בדמות מתקרבת אל דייויד הפצוע ומזמינה אמבולנס. הדמות עזרה לי לקום מהרצפה והתירה את החבל מפי, מידי ומרגלי. זיהיתי אותה. זו הייתה קארין, הבחורה הצעירה המתלמדת בקורס חוקרים ביחידה. יצאנו לחצר הבית. קארין חיכתה לאמבולנס ואילו אני... ישבתי על הספסל והייתי עסוק בלעכל את מה שקרה. לא הבנתי איך זה קרה. הייתי יכול למות. אני צריך ללמוד לא ללכת לבתים של חשודים לבד. קארין התקרבה אליי.

"אתה בסדר?" שאלה בעדינות.

"כן" השבתי, "איך ידעת שאני פה?"

"דאגתי לך" אמרה בשקט.

היא התקרבה אליי. אני התקרבתי אליה. ואז באה הנשיקה.

 

 

 

האמבולנס הגיע. הפרמדיקים לקחו את דייויד באלונקה והכניסו אותו לאמבולנס.

"מה קורה איתו?" שאלה קארין את אחד הפרמדיקים.

"הוא במצב בינוני, כדור אחד פגע לו בבטן וכדור אחד החטיא. אני מאמין שהוא יוכל להשתקם" אמר והוסיף לשאול, "מי ירה בו?"

"אני" לקחה קארין אחריות על המעשה.

"למה? מה קרה?" שאל.

"הוא קשר אותי ואיים עלי במזרק" סיפרתי, "קארין ראתה במקרה את מה שקרה וירתה בו"

"אוקיי.. אני חייב לזוז, אני אהיה אתכם בקשר מבית החולים" אמר.

 

 

צעדנו לכיוון הרכב המשטרתי ביחד. קארין צעדה בראש מורכן ובמבט מודאג.

"מה קרה?" שאלתי.

"כי אני פצעתי אותו" אמרה, " יכולתי פשוט לעצור אותו"

"איך היית עוצרת אותו?" שאלתי, "גם אותך הוא היה קושר. את הצלת אותי"

"בטח יעיפו אותי עכשיו מהקורס" אמרה.

 

 

מקווה שאהבתם:)

המשך -  עד שבוע הבא:)

 חג שמח:)

2 תגובות
החוקר (פרק 38) - זה הסוף שלי?
22/03/2013 17:27
מותק:)
סיפור חדש - החוקר

ניסיתי לבדוק את השם במערכת הזיהוי במחשב אחר. גם המחשב הזה הודיע שהשם לא מופיע.

העליתי במוחי שתי אפשרויות: האחת, דייויד שכר האקר מחשבים כלשהו שפרץ למערכת של המשטרה והעלים את נתוניו של דייויד ממערכת הזיהוי. האפשרות השנייה היא שדייויד לא נמצא במערכת או אולי אף נמחק מסיבה כלשהי.

סיפרתי למיכל ושאלתי אותה מה כדאי לעשות.

"אין לנו זמן לזה עכשיו, התיק הזה מתנהל כבר יותר משבועיים ויש לנו עוד המון תיקים לסגור"

"אז מה את רוצה, לרדת מזה?"

"לא, לא לרדת מזה אבל אם זה נמשך יותר משלושה שבועות אנחנו נצטרך לסגור מחוסר ראיות"

"בסדר אבל את רואה שהדפוק הזה ואבא שלו לא משתפים פעולה וחוץ מזה התחייבנו לבעלים למצוא את הרכבים, לא? אני עומד במילה שלי, אני התחייבתי ואני אבצע"

"אם הם לא משתפים פעולה ואתה לא מוצא את הרכבים אז איך אתה מתכוון להמשיך? תן לבעלים של הרכבים לתבוע אותם וזהו"

"לא יהיו להם הוכחות שאנחנו צריכים למצוא"

"יש דברים יותר חשובים עכשיו"
"איזה?!"

"פשע, עבריינים"

"בסדר, הם לא יברחו"

"בטח שהם לא יברחו כי אף אחד לא רודף אחריהם"

"טוב, תני לי כמה ימים לסדר את זה"

 

לאחר השיחה עם מיכל החלטתי לנקוט בצעדים יותר קיצוניים. החלטתי להגיע לבית אביו של תומס פעם נוספת. לקחתי את הרכב ונסעתי לביתו של דייויד.

דפקתי בדלת מספר פעמים. לא הייתה תשובה. ראיתי שהדלת לא הייתה נעולה. פתחתי אותה ונכנסתי לאט. הסתובבתי בבית.

"מר רייט?" שאלתי בקול, "דייויד?"

הסתובבתי בבית, מנסה למצוא את דייויד. נעצרתי ליד תמונות של רכבי אספנות התלויות על הקיר. לפתע הרגשתי כאב חזק בגבי. צרחתי מכאב. נפלתי על הרצפה.

 

התעוררתי קשור בידיים וברגליים ופי היה סתום בנייר דבק. ניסיתי לצרוח לעזרה, אך ללא הועיל. ניסיתי לשלוף את האקדח שהיה לצד החגורה, אבל לא יכולתי. דיוויד עמד מולי. הייתי בטוח שהוא עומד להרוג אותי.

"זה הסוף שלי?" שאלתי את עצמי בפחד, "זה הסוף?"

 

מקווה שאהבתם:)

המשך -  השבוע:)

חג שמח וחופש נעים:)

4 תגובות
החוקר (פרק 38) - זה הסוף שלי?
18/03/2013 13:50
מותק:)
סיפור חדש - החוקר

ניסיתי לבדוק את השם במערכת הזיהוי במחשב אחר. גם המחשב הזה הודיע שהשם לא מופיע.

העליתי במוחי שתי אפשרויות: האחת, דייויד שכר האקר מחשבים כלשהו שפרץ למערכת של המשטרה והעלים את נתוניו של דייויד ממערכת הזיהוי. האפשרות השנייה היא שדייויד לא נמצא במערכת או אולי אף נמחק מסיבה כלשהי.

סיפרתי למיכל ושאלתי אותה מה כדאי לעשות.

"אין לנו זמן לזה עכשיו, התיק הזה מתנהל כבר יותר משבועיים ויש לנו עוד המון תיקים לסגור"

"אז מה את רוצה, לרדת מזה?"

"לא, לא לרדת מזה אבל אם זה נמשך יותר משלושה שבועות אנחנו נצטרך לסגור מחוסר ראיות"

"בסדר אבל את רואה שהדפוק הזה ואבא שלו לא משתפים פעולה וחוץ מזה התחייבנו לבעלים למצוא את הרכבים, לא? אני עומד במילה שלי, אני התחייבתי ואני אבצע"

"אם הם לא משתפים פעולה ואתה לא מוצא את הרכבים אז איך אתה מתכוון להמשיך? תן לבעלים של הרכבים לתבוע אותם וזהו"

"לא יהיו להם הוכחות שאנחנו צריכים למצוא"

"יש דברים יותר חשובים עכשיו"
"איזה?!"

"פשע, עבריינים"

"בסדר, הם לא יברחו"

"בטח שהם לא יברחו כי אף אחד לא רודף אחריהם"

"טוב, תני לי כמה ימים לסדר את זה"

 

לאחר השיחה עם מיכל החלטתי לנקוט בצעדים יותר קיצוניים. החלטתי להגיע לבית אביו של תומס פעם נוספת. לקחתי את הרכב ונסעתי לביתו של דייויד.

דפקתי בדלת מספר פעמים. לא הייתה תשובה. ראיתי שהדלת לא הייתה נעולה. פתחתי אותה ונכנסתי לאט. הסתובבתי בבית.

"מר רייט?" שאלתי בקול, "דייויד?"

הסתובבתי בבית, מנסה למצוא את דייויד. נעצרתי ליד תמונות של רכבי אספנות התלויות על הקיר. לפתע הרגשתי כאב חזק בגבי. צרחתי מכאב. נפלתי על הרצפה.

 

התעוררתי קשור בידיים וברגליים ופי היה סתום בנייר דבק. ניסיתי לצרוח לעזרה, אך ללא הועיל. ניסיתי לשלוף את האקדח שהיה לצד החגורה, אבל לא יכולתי. דיוויד עמד מולי. הייתי בטוח שהוא עומד להרוג אותי.

"זה הסוף שלי?" שאלתי את עצמי בפחד, "זה הסוף?"

 

מקווה שאהבתם:)

המשך -  עד שבוע הבא:)

חג שמח וחופש נעים:)

4 תגובות
החוקר (פרק 37) - סריקה
15/03/2013 11:50
מותק:)
סיפור חדש - החוקר
 

הוא הביט בי במבט קר ונבוך לסירוגין. לא מצאתי חן בעיניו, ידעתי את זה.

"תעשו מה שבראש שלכם" אמר ופנה למטבח.

הפכנו את כל הבית. ניסינו לחפש מסמך כלשהו המעיד על כך שהמכוניות הגנובות הן בבעלותו של דייויד. לא מצאנו כלום.

"נו, מצאתם משהו?" שאל ולגם מהקפה שהכין לעצמו.

"נצטרך לקחת את כל המחשבים בבית לסריקה" הודעתי.

"בבקשה, קחו" הוא לא נראה נבהל.

"תפקיד את הדרכון שלך אצלנו ביחידה תוך 48 שעות"

"למה, אני חשוד?"

"כן"

"טוב לדעת" חייך.

לקחנו את המחשבים והנחנו בתא המטען של הרכב המשטרתי ונסענו חזרה. נתתי את המחשבים לסריקה אצל עידן. הסתכלתי בפתח הדלת של תא המעצר, שבו שהה תומס. הוא הבחין בי והתקרב.

"הייתם אצלו?" שאל.

"כן"

"נו?"

"לא מצאנו כלום"

הוא שתק.

"תגיד לי את האמת," לחשתי, "אתה מפליל אותו?"

"אתה לא מאמין לי?"

"לא" אמרתי והלכתי משם.

בדקתי אצל עידן איך מתקדמת הסריקה.

"הוא מחק את כל ההיסטוריה של האינטרנט שלו ויש לו סיסמא על המסמכים" הודיע, "אני מנסה לפתוח את זה"

החלטתי לבדוק את העבר הפלילי של דיוויד במחשב. הקלדתי את השם "דיוויד רייט". המחשב הודיע ששם זה לא מופיע במערכת.

 

מקווה שאהבתם:)

המשך - עד שבוע הבא:)

מבטיחה לפרסם יותר פרקים במהלך החופש:)

סליחה על הפרק הקצר..

חג שמח וחופשה נעימה:)

8 תגובות
החוקר (פרק 36) - ביקור בית
08/03/2013 16:08
מותק:)
סיפור חדש - החוקר

כשהגענו הוצאנו את תומס בכוח מהרכב לחדר חקירה. מיכל חקרה אותו. היא שתקה.

"אני אלך לכלא או לא?!" שאל בחוסר סבלנות.

"אנחנו נדון בעניינך, בינתיים תענה לי על כמה שאלות"

"איזה שאלות?"

"איפה הרכבים?"

"אצל אבא שלי, בסדר?"

"מה הם עושים אצל אבא שלך?

"נתתי לו" הודה, "אוקיי?"אצלך

"אוקיי. תן לי בבקשה כתובת מדוייקת" אמרה והוציאה עט.

"הנביאים 11"

"טוב" אמרה ופנתה ליציאה.

 

 

מיכל ואני נסענו לבית אביו של תומס. צלצלתי בדלת. הוא פתח.

"כן?"  שאל.

"שלום, משטרת ישראל. אפשר בבקשה להיכנס?" שאלה מיכל.

נכנסנו לסלון והתיישבנו על הספה. הוא התיישב על הכורסא.

"בקשר למה באתם?" שאל.

"בקשר לבן שלך. מה השם שלך?" שאלתי.

"דיוויד רייט"  ענה.

"מר רייט, אתה יודע על הפשעים שהבן שלך עושה?"

"הוא תמיד היה פרוע מאוד. מה הוא כבר עשה?"

"הוא לא שיתף איתך פעולה?" חקרתי.

"לא, אני לא יודע על מה אתה מדבר"

"אני חושב שאתה כן יודע ואני יודע שאתה מסתיר את זה כי הוא אמר לך לשתוק. הבן שלך גונב רכבים ומחביא אותם אצלך"

הוא התקרב אליי.

"תקשיב לי טוב, הבן שלי לא ילך ויפליל אותי ככה סתם ולא ילך לגנוב. הבן שלי לא עבריין. כדאי לך לא להסתבך"

"אני מציע לך לגמור עם זה כאן ועכשיו, תראה לנו איפה הרכבים ותגמור עם זה"

"אני לא יודע על מה אתה מדבר"

"אתה רוצה שאני אתחיל לחפש?"

"אתה לא יכול"

"למה לא?"

"אני מכיר איך הדברים האלה עובדים, אתה לא יכול לעשות את זה בלי צו חיפוש"

הוצאתי מהכיס דף נייר מקופל.

"מה זה?" שאל.

"צו חיפוש" חייכתי.

 

מקווה שאהבתם:)

המשך - עד שבוע הבא:)

יום טוב:)

5 תגובות
החוקר (פרק 36) - ביקור בית
07/03/2013 17:02
מותק:)
סיפור חדש - החוקר
 

כשהגענו הוצאנו את תומס בכוח מהרכב לחדר חקירה. מיכל חקרה אותו. היא שתקה.

"אני אלך לכלא או לא?!" שאל בחוסר סבלנות.

"אנחנו נדון בעניינך, בינתיים תענה לי על כמה שאלות"

"איזה שאלות?"

"איפה הרכבים?"

"אצל אבא שלי, בסדר?"

"מה הם עושים אצל אבא שלך?

"נתתי לו" הודה, "אוקיי?"אצלך

"אוקיי. תן לי בבקשה כתובת מדוייקת" אמרה והוציאה עט.

"הנביאים 11"

"טוב" אמרה ופנתה ליציאה.

 

 

מיכל ואני נסענו לבית אביו של תומס. צלצלתי בדלת. הוא פתח.

"כן?"  שאל.

"שלום, משטרת ישראל. אפשר בבקשה להיכנס?" שאלה מיכל.

נכנסנו לסלון והתיישבנו על הספה. הוא התיישב על הכורסא.

"בקשר למה באתם?" שאל.

"בקשר לבן שלך. מה השם שלך?" שאלתי.

"דיוויד רייט"  ענה.

"מר רייט, אתה יודע על הפשעים שהבן שלך עושה?"

"הוא תמיד היה פרוע מאוד. מה הוא כבר עשה?"

"הוא לא שיתף איתך פעולה?" חקרתי.

"לא, אני לא יודע על מה אתה מדבר"

"אני חושב שאתה כן יודע ואני יודע שאתה מסתיר את זה כי הוא אמר לך לשתוק. הבן שלך גונב רכבים ומחביא אותם אצלך"

הוא התקרב אליי.

"תקשיב לי טוב, הבן שלי לא ילך ויפליל אותי ככה סתם ולא ילך לגנוב. הבן שלי לא עבריין. כדאי לך לא להסתבך"

"אני מציע לך לגמור עם זה כאן ועכשיו, תראה לנו איפה הרכבים ותגמור עם זה"

"אני לא יודע על מה אתה מדבר"

"אתה רוצה שאני אתחיל לחפש?"

"אתה לא יכול"

"למה לא?"

"אני מכיר איך הדברים האלה עובדים, אתה לא יכול לעשות את זה בלי צו חיפוש"

הוצאתי מהכיס דף נייר מקופל.

"מה זה?" שאל.

"צו חיפוש" חייכתי.

 

מקווה שאהבתם:)

המשך - עד שבוע הבא:)

יום טוב:)

6 תגובות
החוקר (פרק 35) - הסוד של מיכל
24/02/2013 17:27
מותק:)
סיפור חדש - החוקר

הוא המשיך לצרוח, עד שהשוטרים שהתלוו אלינו אזקו אותו בידיים וברגליים והכניסו אותו לרכב המשטרתי. נסענו חזרה ליחידה. הנסיעה חלפה בדממה. הדלקתי רדיו. האזנו למוזיקה קצבית. כעבור מספר שניות מיכל כיבתה את הרדיו.

"למה עשית את זה?" שאלתי תוך כדי נהיגה.

"אין לי כוח למוזיקה עכשיו, יש לי ים דברים על הראש"

"כמו מה?"

"לסגור מלא תיקים פה ואם זה לא מספיק יש לי גם דברים בבית"

"מה קורה בבית?"

"איתן טס לאמריקה ואני צריכה לטפל לבד בשון ובנועם, זה מה שקורה בבית" היא נשמעה אדישה.

איתן הוא בעלה של מיכל. שמעתי לאחרונה שהוא היה צריך לטוס לשליחות באמריקה למשך יותר משנה, ומיכל נשארה לטפל בילדיה. למיכל יש שני ילדים: שון בן השש, לומד בכיתה א' ונועם בן ארבע.

נועם נולד עם אוטיזם. הוא לומד בגן מיוחד לילדים עם אוטיזם ופיגור שכלי. האוטיזם אצל נועם מתאפיין בהרבה בעיות ובקושי בדיבור. יש לו אוצר מילים קטן והוא לא נוטה לדבר הרבה. ראיתי אותו פעם או פעמיים. הוא ילד מקסים, צוחק ומחייך, וממבט ראשון אי אפשר לדעת שהוא ילד אוטיסט. הוא נוטה לבכות המון. הוא יכול לבכות במשך שעות עד שיקבל את מבוקשו.

מיכל לקחה קשה מאוד את הבשורה על האוטיזם של בנה, לפני כשנתיים. היא נעשתה אדישה.

לעומת זאת, שון, בנה הבכור של מיכל, הוא ילד בוגר מאוד. הוא עוזר הרבה לאמו עם אחיו הקטן, משגיח עליו כשהיא בעבודה, מאכיל אותו ומשחק איתו.

 עידן סיפר לי פעם שהציע לעזור למיכל עם נועם, לשמור עליו כשהיא עובדת או עושה סידורים, אבל מיכל לא רצתה עזרה. לאחר שכנועים רבים מצד עידן, מיכל נכנעה. הוא סיפר שנועם מאוד נהנה איתו, ומיכל אפילו רצתה לשלם לעידן, אבל עידן סירב לקחת את הכסף.

עכשיו אני מבין למה מיכל היא טיפוס אדיש וקר כל כך. הלקות של בנה לא השאירה בה טיפה של רגש.

מיכל מעולם לא רצתה שהסוד הזה ייחשף. היא לא רצתה שירחמו עליה.

חשבתי להציע למיכל עזרה בבייביסיטר על נועם בזמן ששון יהיה בחוג גיטרה. פחדתי היא תחשוב שאני מרחם עליה ותסרב. אבל הרגשתי שאני חייב לעזור לה, להבין אותה.

"אני יכול לעזור לך באיזושהי דרך?" שאלתי.

"איך?" שאלה.

"לא יודע... אולי את צריכה שאני אשמור על נועם מתישהו?"

"מה פתאום אתה מציע?"

"סתם.. אני רוצה לעזור לך. יש לך משמרת מחר בחמש, לא? אז אם את רוצה אני אשמח לשמור עליו"

"לא יודעת.." נאנחה.

"בעלך באמריקה ואת מתפרקת מעומס, תלכי לעשות סידורים, או שתלכי עם שון לחוג גיטרה הזה שלו ואני בינתיים אשמור עליו, תסמכי עליי"

"אני אחשוב על זה, אני אגיד לך מחר".

 

מקווה שאהבתם:)

המשך - הערב / מחר:)

שבת שלום:)

4 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »